יום הזיכרון ה 8 לאבא היקר',זאב גריזים ז"ל 2.8.14 יז' באב תשע"ה
רעש גדול מהחצר, שריקות צעקות, אני פותח את האינטרסול ומציץ בין השלבים מהקומה ה-3 בשיכון צבא הקבע בת"א. למטה חבורת ילדים עם תיקי בריכה וכפכפים. אני פונה אחורה במהירות ,שומט את שלב האינטרסול שתלוי על בלימה ומתנדנד מצד לצד ורץ למרכז הבית. דרורית אני שואג כולם למטה , נוסעים לבריכה. אנו מדלגים במספר קפיצות בחדר המדרגות לחבורת הילדים המתחילים לצעוד לקו 35. התחנה מאחורי גבעת "בטיח" ליד עירוני ט'. אנו חבורה גדולה של כ 25 ילדים , חופש הגדול. האוטובוס מביא אותנו עד לתל השומר, מול ירפ"א (יחידת הרפואה של חיל האוויר). הבריכה ממוקמת בתוך הבסיס הצבאי. דרורית בודקת בהיסטריה את התיק מחשש ששכחנו את אישור הכניסה , נושמת לרווחה הכרטיס איתנו. שביל ארוך מפריד מהש"ג ועד הבריכה. לאורך השביל מימין נשמעות חבטות רמות של כדורי הטניס. חולפת מחשבה בראשי, אנחנו לא מכירים את מגרשי הטניס, אין לנו רקטות וגם אבא לא מתעניין, בבריכה אנו פוגשים חבורת ילדים גדולה, את רובם אנו מכירים, מהבריכה ומהנופשים הצבאיים. המשותף לכולנו ,אבות, קצינים בכירים בצבא. הכניסה לבריכה למשפחות אנשי הצבא בלבד. מהבריכה בוקע רעש של צהלת ילדים ונערים ומוזיקה ישראלית. הבריכה גדולה כ- 30 מטר אורכה והיא לא מקורה. המים קרים. סביב לבריכה דשאים ועליהם כסאות נוח מתקפלים עם בד רשת צבעוני. אנו אוספים מס' כסאות ומכנסים אותם לפינה להתארגנות .הכניסה למים בקפיצת ראש שהתאמנתי עליה עם אבא, בכל פעם שאני קופץ , ואבא בסביבה, הוא משפר לי את הסגנון. אבא מסרב בתוקף לקפוץ לבריכה, בקפיצת ראש, בכל פעם שאני מבקש, הוא מסביר לי שיש לו סדק בראש מתאונת הדרכים ליד פ"ת, מזמן מלחמת העצמאות ,אבל זה לסיפור בשנה הבאה. אחרי שעות של תחרויות בבריכה, משחקי כדור, "קטרים באים" עם עשרות ילדים לאורכה ולרוחבה של הבריכה, קפיצות ראש וסלטות מהמקפצה הקטנה והגדולה לסירוגין, אנו יוצאים מהבריכה. בצד המזרחי יש "שקם" קטן. לדרורית ולי תפריט קבוע שאנו קונים , לחמנייה עגולה, מחולקת לארבע עם נקניק, בקבוק טמפו עבה בצורה של גוף עגלגל, המשקה בצבע כתום ובטעם של אורנג'דה, וופלה ,"מצופה" . והכי חשוב זהו הפקק של הבקבוק, את הפקקים אנו שולחים לחברת טמפו בכל פעם שמצטברת לנו הכמות הדרושה- וזה קורה כפעם בשבוע, ומקבלים תמורתם מדבקות מצוירות להדבקה על קיר החדר המשותף לדרורית ולי. וחולמים.... וחולמים.... לזכות באופניים. שאולי מקבוצת הגיל של דרורית מ"נעורים", , זכה בשבוע שעבר בזוג ואנו אוספים במשנה מרץ. .אבא הצטרף אלינו ביום שישי לנסיעה לבריכה, בגד ים צהוב, מין בגד מגבת וגם חולצה תואמת צהובה. שאבא בא זו חוויה אחרת, הדגמתי לו את כל סגנונות השחייה שאני יודע, בפועל אני יותר משפריץ מים משוחה. אבא שוחה בריכות, בסגנון חזה, לאורכה של הבריכה אני נתלה לו על הגב , על הכתפיים ואנו שוחים יחד את כל הבריכה, אבא עושה קולות של משכטת. בשבוע שעבר חזרנו מהבריכה עם קרול הנהג של אבא, אבא היה בדיון במטכ"ל וקרול היה ,"מובטל" אז הוא הצטרף אלינו לבריכה והחזיר אותנו הביתה עם עוד שני ילדים מהשיכון שהצטרפו אלינו. השנה האישור כניסה לבריכה שחיכינו לו כל כך הקדים והגיע כבר במאי , בסה"כ עונה מאוד קצרה , חודשי הקיץ בלבד. כל השנה אנו מחכים לשני דברים, לקבלת אישור הכניסה החדש לבריכה, ולתאריכי הנופש. בכל שנה בקיץ יוצאים לנופש הצבאי בנעורים, למשך כ 10 ימים. בנוסף לנופשים קצרים, של סוף שבוע, בבית גולמיניץ , בחוף הירוק בנתניה ועוד... אני משתגע , מה קרה השנה , למה לא מגיעים התאריכים לנופש בנעורים. חלק מילדי השיכון כבר מזמן קיבלו וקבעו תאריכים, אני חייב ללחוץ על אבא שיבדוק, מה קרה? את דרורית אני שומע בטלפון מנסה לתאם תאריכים לנעורים. מאוד חשוב לה ששאולי ויגאל האופט החתיכים יהיו ..
סוף סוף הגענו, שער העץ הגדול והרחב עם המסגרת השחורה מברזל ומימין כמו בכל שנה משרדי הקבלה עם שוטרים במדים, נעורים זה מקום נופש של המשטרה , בקיץ בשימוש הצבא. אבא עובר את הככר שבכניסה פונה ימינה לכוון המגורים ונעצר. בשנייה שהכרמל דוכס הצבאית נעצרת, אני מזנק החוצה לחפש עגלה. אני מת על העגלה , עגלה כזאת יש רק בנעורים , עגלה גדולה עם יצול כמו עגלת חציר וזו חוויה להסיע אותה וכמובן לנסוע בתוכה. אבא סיים וקיבלנו מפתחות לווילה הנמצאת במעלה השביל טבולה במשטחי הדשא האין סופיים, יצאנו מיד מהחדר והצטרפנו לחבורת הילדים שבנתיים המדריכים חילקו לפי קבוצות גיל. . המחשבה הנהדרת שמחכים לנו עשרה ימי כייף מהבוקר ועד השעות הקטנות של הלילה, אני מחכה לזה כל השנה, כל השאר לא מעניין. שלוש ארוחות ביום ועוד שתי תתי ארוחות במשך היום. בטח גם השנה בארוחות, אבא יבקש מדרורית וממני שלא נגזים באוכל שבסוף נקיא, , דרורית בהכחשה, היא אמרה לי שאני מפנטז וזה קרה לשנינו רק פעם אחת בלבד היא שכחה שזה קרה גם לפני שנתיים ושלוש. קיבלנו את התוכנית, וואו , וואו יש תוכנית מלאה מבוקר עד הלילה, ביום שני ורביעי יש בינגו, לדרורית ולי יש מזל אנחנו כל שנה מרווחים. בלילות , סרטים במסך הענק על הדשא, סרט לילדים ואחריו למבוגרים, ביום רביעי קומזיץ עם קבבים, בחמישי תחרות בבריכה. דרורית מציעה שביום ג' שיש חלון בבריכה , נלך לרכב על סוסים בחווה ליד נעורים.
אני לא מאמין , פשוט לא מאמין הגענו ליום ד' , הרגליים כבדות ,הראש מתקשה לחשוב, קשה לי לקבל שהנופש נגמר, חוזרים הביתה, מנסה לשכנע את אבא ואמא שנשאר לעוד תקופה. אבא מסביר לי בנחת שאין אפשרות, כולם עוזבים ותבואנה משפחות אחרות..
אני בוכה, קשה לי לקבל שזהו זה נגמר, אבא מציע שבשבוע הבא יש לו דיון בחוף הירוק והוא ייקח אותנו איתו, יש שם בריכה ותוכל לשחק. אני קצת נרגע.
נכנסו לאוטו , אבא , חזי דרורית ואני. שלושתנו עם בגדי ים , כדי לא לבזבז זמן יקר לכשנגיע לחוף הירוק......היישר לבריכה. הגענו , אבא מזכיר לחזי ודרורית שהוא יושב עם אנשים והוא מבקש לשמור עלי בבריכה. אני קצת נעלב, אומנם אני רק בן 5 , אבל , אבא יודע שאני שחיין מצוין. הבריכה כייפית, אולי אפילו יותר שווה מהבריכה בנעורים. נכנס יוצא, קופץ שוחה, נהנה מהחיים , מרחוק אני רואה את אבא, ועוד קצין במדים והכובע הקסקט הצבאי ,מתקרבים לבריכה.. אני מזנק לבריכה, אני חייב להראות לאבא איך השתפרתי בשחייה, בתנועות הרגליים. אבא כבר ממש קרוב לבריכה, הוא ממש מעלי, אני קורא לו והוא לא שומע, אני מחזיק במעקה הבריכה עושה תנועות נמרצות ברגליים, תוך כדי שאגות קטנות, אבא תראה, אבא תראה. אני מרגיש פתאום שנתתי בעיטה הגונה למשהו מאחור, משהו קצת רך. אני לא מספיק להבין מה קורה, תופסת אותי בחורה בראש וצועקת עלי בשפה לא ברורה, אני לא מבין מה היא אומרת , והיא לוחצת לי על הראש ומשקיעה אותי בתוך המים. בלעתי המון מים ואין לי אוויר, המעקה נשמט לי מהידיים, היא מושכת אותי למעלה חזרה, אני מנסה לצעוק לאבא, אבל לא יוצא לי קול, אני נחנק, היא אומרת לי שוב משהו בשפה לא ברורה, ודוחפת לי שוב את הראש לתוך המים, אני בולע עוד מים, מנסה להיחלץ ממנה, אבל היא הרבה יותר חזקה. ושוב היא מושכת אותי למעלה, ושוב אומרת משהו לא ברור ודוחפת אותי עמוק לתוך המים. ולפתע היא מרפה ממני ומסתלקת......... ואני נשארתי עם ה"שד" עד היום..
