יום השנה השביעי לאבא,זאב גריזים ז"ל 12.8.14 יז' באב תשע"ד

הסתכלתי עליו, לא מאמין למראה עיניי. הבטתי אל אסתי כאומר, מה את אומרת? גבר לבוש בג'ינס קצת רחב, נעלי ספורט שחורים עם פס אדום, כפפות לטקס לבנות על הידיים, חולצה כהה,  ועל הראש חולצה שחורה המכסה את פניו.     אני ראיתי מחבל....   אסתי הבינה מיד את המבט, ותרגמה את שפת הגוף שלי. והציעה פרשנות מקורית משלה למראה ההזוי שבהמשך נקרא לו "היצור". לדעתה, המדובר על בעל מקצוע שעובד עם חומרים מסוכנים ולכן הוא עם כפפות וחולצה על הראש. המשכנו ללכת אחריו במרחק לא גדול. חלפנו על פני ילד שברח בבהלה. היצור המשיך בביטחון ואולי אפילו קצת בעליזות, מתנדנד מצד לצד, ופנה ברח' לכוון צפון. אני השתכנעתי למחצה מהגרסה של אסתי שהמדובר בבעל מקצוע, והמשכנו למשרד. עצרנו במעבר חצייה על מנת לחצות את הכביש ולעלות למשרד.   ואז.... ...נשמעה "בומבה", דלת הבנק הבינלאומי נפרצה ומתוך הבנק התגלגלו החוצה חבוקים. "היצור" ושומר הבנק, ובידיו של היצור ערימה ענקית של שטרות , בזמן המאבק, חלק מהשטרות התעופפו ברחוב. פניתי לאסתי קחי בבקשה את החפצים שלי שהחזקתי ביד. היא הבינה מיד, ובקול מתחנן , אל תתקרב. הבנתי שאין זמן לנהל על כך דיון ברחוב, רצתי עם החפצים לכוון השומר והיצור. כשהייתי קרוב לשניהם, היצור הצליח להשתחרר מידיו של  השומר שחבט בו עם מכשיר הבדיקה. היצור ברח למרכז הכביש שהיה באותו רגע ריק מתחבורה. רצתי לכוון הכביש על מנת לחסום את דרכו , הוא סיבסב עם הגוף ועבר אותי מימין, עם מכנסיים מחויטות, הכנסתי לו רגל בין הרגליים והוא בקפיצה קלה עבר מעל הרגל שלי. והמשיך לרוץ לכיוון שם ראינו אותו בראשונה. כאשר בידיו ערימה גדולה של מזומנים. זרקתי על אסתי את החפצים, תוך מחאות של אסתי , ורצתי אחריו. ראיתי  שהוא עומד להעלם בין הבניינים. הגעתי לחנייה שבין הבניינים ולא היה סימן ממנו, נעלם. הסתובבתי בחנייה ובין הבתים הלוך ושוב. כאשר בינתיים מגיעים שני האופנוענים שראו שרצתי אחריו ואיגפו את הבניינים מדרום. וגם הם לא ראו דבר. לפתע יצא מבניין סמוך , בחור צעיר כבן 20 אתלטי, לבוש מכנסי ספורט, שלושת רבע, ירוקות, נעלי ספורט לבנות, וחולצת טריקו לבנה. הסתכלנו עליו, כולנו חשבנו אותו דבר, למרות שלא היה עליו אף פריט לבוש שהוא לבש קודם. הוא הבין שאנו חושדים בו, והוא הגביר את קצב ההליכה ונכנס לכניסה בבניין הסמוך. אמרתי לאנשים תחסמו את הכניסה. הלכתי לבית ממנו הוא יצא ,נכנסתי בין השיחים ושם קיבלתי את התשובות. רצתי חזרה אל האנשים שבינתיים תוגברו עם עוד אנשים וגם השומר החמוש של הבנק, אישרתי להם, הוא השודד, חכו למשטרה. חזרתי לשיחים והוצאתי את החולצה השחורה שהייתה ליצור על הפנים, ושם מצאתי את נעלי הספורט השחורים ומכנסי הג'ינס, ובסוף גם את ערימת המזומנים, הרבה חפיסות של 200 שקלים.

בכל פעם שאני נמצא באירוע כזה, אני חוזר במחשבות לאותו המקום, למס' אירועים בעבר.

לילה, בדרך השלום, אני ילד קטן בן 6-7 , גר בחדר עם דרורית. אזעקה מחרישת אוזניים, לא מלחמה, המכונית , כרמל – סוסיתא, של אמא שאבא קנה מהצבא. כולנו קופצים מהמיטה. אבא כבר במרפסת הטריסולים פתוחים, אבא עם תחתונים לבנים וגדולים, של אבאים, מסתכל על הגנבים. ואז..... שאגה אדירה ומפחידה מאבא, הם רצים לבית 7. שאלתי את אבא מאוחר יותר למה הוא צעק בית 7, והוא הסביר לי , אולי קצת בתמימות שאולי מישהו ישמע ב  2:00 בלילה את הקריאה שלו ברחוב ויתפוס אותם. ובינתיים אבא במס' דילוגים מהירים בחדר מדרגות ובתוך כמה שניות , הוא כבר בחצר דולק אחרי הגנבים , כאשר בדרך הספיק ללבוש מכנסיים קצרות. בתוך דקות ספורות אבא מצליח לצמצם את הפער בינו לבין הגנבים. אנחנו התקשרנו למשטרה, שאז גניבת מכוניות נחשבה לפשע והמשטרה הייתה מגיבה מהר. ליד שיכון הפושטקים ובין בית הספר משה הס, אבא סגר על הגנבים ותפס אותם בבגד. אחד הגנבים, "טעה", "טעה", הסתובב ונתן לאבא סתירה. אבא שהיה מומחה לקרב מגע, נתן לבחור אגרוף הפיל אותו ריתק אותו לרצפה בתוך דקות הגיעה ניידת המשטרה, ואבא סגר את הפרשה.

זר לא יבין זאת.......

כשסיפרתי לשמוליק אחי הצעיר את הסיפור על המרדף אחרי השודד, הוא מאוד צחק ואמר,

קיבלת חינוך טוב מאבא.